תהליך הפרויקט
(לחזרה- לחצו על המסכות)
הסט של תהילה- תלמידת אולפנה ובת למשפחה מכובדת. מאורסת לגבר שהיא בכלל לא מכירה וכלל לא נמשכת אליו. היא מאוהבת בגבר אחר, אך גם הוא מאורס כבר לאישה אחרת. היא מתחתנת ונמצאת בנישואים קשים, מנסה לקרוא לעזרה במקווה אך כולן אומרות לה שהיא חייבת להתמודד. בסוף היא מחליטה לשים קץ לסבל והלתאבד. ידעתי שאת הדמות הזאת אני רוצה לצלם בסטודיו, חלק במדיום וחלק בקלאוזאפ. רציתי לתת חשיבות למבט וגם לכיסוי ראש. רציתי שהתאורה תהיה מאוזנת. ביקשתי מהמצולמת להביא מראש את הבגדים של הדמות שלה.
הסט של ניקו- נער מתבגר שחיי רק עם אחותו הגדולה כי אמו התאבדה. הוא נער מאוד צבעוני ומיוחד, הוא חיי את הפנטזיה שלו דרך הרשת. הוא מפתח קהל עוקבים ומרגיש שרק הם אלו שמקשיבים לו. בסופו של דבר הבדידות גוברת על הכל והוא מתאבד. גם את הדמות הזאת רציתי לצלם בסטודיו כיוון שרציתי את הרקע החלק והניטרלי- ובכך להדגיש את האופי הצבעוני של הדמות. המקדתי במדיום שוט כדי להראות את המימיקות של יותם (המצולם). השתמשתי בבובה כדי להוציא מהדמות את הצד הילדי שבה. השתמשתי גם בספה עם כריות שלט טלוויזיה כי זה מתכתב עם ההצגה. בהצגה הדמות הרבה פעמים רואה טלוויזיה ובכך שוברת את הקיר הרביעי בין הבמה לצופים.
הסט של לולי- לולי היא אחות של ניקו, הם התיתמו כאשר אימם התאבדה. היא המפרנסת של הבית ונאלצת לעבוד בלילות כחשפנית. היא מוצאת הרבה עיניין בתחום, שליטה וכוח, מה שהיא לא מרגישה בחייה הפרטים. היא מתאהבת בבחור שלא יכול להחזיר לה אהבה, והוא לא מספק לה הסברים. הדמות היא מאוד נשית- פאם פאטל, אז רציתי להמחיש זאת בצילומיי. לשלב בין כוח לנשיות. רציתי שהיא תשכב על הספה בתנוחה שנותנת ראפרנס ליצירות מוכרות. בנוסף רציתי לנסות לצלם כשהיא עומדת, כאילו כמה שניות לפני שהיא עומדת להופיע במועדון שבו היא עובדת.
הסט של שירה- שירה היא בלנית זוטרה במקווה בו היא עובדת. היא חדשה בחברה החרדית בה היא מתגוררת. בעלה נכה ויוצא שגם לא בשעות העבוד היא עובדת קשה ודואגת לו. במקווה קורות הרבה שערוריות שמנסים לתתות מתחת לשטיח, אבל ירה, בניגוד לשאר החברה, היא לא שותקת ולא עומדת מנגד. היא לוחמת צדק אמיתית, ועם זה מגיע מחיר כבד. רציתי לצלם אותה בפרופיל, כרפרנס לנערה עם עגיל פנינה, כיוון שהכיסוי ראש והעגילים מאוד הזכירו לי אותה. בנוסף רציתי להכניס את התפקיד המקצועי של הדמות אל הפריים. גם הדפים וגם המפתחות הם אלמנטים חשובים בהתפתחות הדמות ויש להם משמעות כפולה. רציתי שנועם (המצולמת) תבטא רגשות של עוצמה מהולים בבדידות ועצב. היא גם חזקה אף גם מעוררת חמלה.
הסט של "מי כמוני"- הגעתי לצלם חזרה שיגרתית כחודש לפני שההצגה עולה. רציתי לתעד את המהות של כל הדמויות ותוך כדי לא להפריע לחזרות. היה לי קצת קשה מבחינת תאורה לצלם בתיאטרון, כי התיאטרון הוא מקום מאוד חשוך עם תאורה חזקה וחדה. הייתי צריכה לעלות ISO וזה קצת פגע באיכות התמונה, אך בסך הכל אהבתי את הסשן הזה. התמונה שבחרתי בסוף היא של אלמה, ילדה המאושפזת בבית חולים פסיכיאטרי, בסצנה שהיא מתאפרת לפני השינה בטענה שהיא רוצה להראות טוב בחלום.
הסט של חדווה- חדווה היא אשתו של רב מאוד חשוב בקהילה שלה, חייה אידיאלים, אך היא מסתירה סוד גדול. בעלה מכה אותה. לאורך ההצגה הבלנית הראשית במקווה מנסה להסתיר את המקרה אבל בסוף האמת יוצאת לאור. בחרתי לצלם את הדמות בלי המשקפי שמש הגדולים שהסתירו את הפנס בעין שקיבלה מבעלה. רציתי שמאיה (המצולמת) תגיע למקום מאוד חשוף עם עצמה, כדי שרק מבט אחד במצלמה יוכל להגיד לנו הרבה על הדמות. ניסיתי גם תמונות בפרופיל אך לדעתי הכי התאים הפשטות, אותה פשוט מסתכלת אל הצופים.
הסצנה של עומר וקים- עומר הוא חייל שחזר מהמלחמה לביתה של בת זוגתו. הוא לא כמו עצמו, הוא נסער ונעשה אלים כלפיה. הוא מספר על מה שקרה במלחמה. על שהיה צריך לירות בבן אדם. הוא חשב על אישתו של האיש, על הילדים. הוא מתייסר מתחושת האשמה המציפה אותו, וחברה שלו לא יודעת כיצד להתמודד עם בן זוג שלא יחזור להיות אותו דבר. הסצנה הזו היא סצנה מאוד קשה, של רגשות עוצמתיים ומתאים מאוד למציאות הישראלית בה אנחנו חיים- כל הנושא של פוסט טראומה ממלחמה. צילמתי את הסצנה הזו כשבוע לפני ההצגה הסופית. בגלל שהתיאטרון הוא מאוד חשוך והאור הוא ממוקד, חזק וחד, נאלתי לעלות ISO, וזה פגם באיכות התמונה. אבל אחרי עבודה בלייטרום הכל הסתדר. התמונות הרגישו אמיתיות ואוטנטיות, הן העבירו רגש.